<h1>סמ"ק מצוריך סימן רכ"א</h1>
<h2>דף לה:</h2>
שלא לאכול גבינות הגוים. יש הרבה טעמים שאין נוהגין עתה ויש שנוהגין עתה, כמו שמעמידין בעור קיבה וזה נוהג בינינו אבל יש מקומות שמעמידין בפרחים ואינו נוהג בינינוא), גם טעם גילוי אינו נוהג בינינו, וגם טעם חלב טמא אינו נוהג, ומכל מקום אין להקל שכבר נאסרה במניין אך בחותם כל דהו מניחין בבית הגוי דלא טרח ומזייףב). א)0ויש מקומות שמעמידין הגבינים בפרחים של קרדו"ן ב"ל ובאותן המקומות אינו נוהג איסור הגבינים לפי אותו הטעם דפירש התלמוד מפני שמעמידין בעור קיבה נבילה, אבל לפי אותו הטעם דמפרש ר' יהושע בן לוי (ירושלמי ע"ז פרק אין מעמידין) טעמא דאיסור גבינים משום ניקור — פי' משום גילוי — לפירוש זה יש לאסור אפילו באותן מקומות, ואף על גב דטעם גילוי אינו מצוי בינינו מכל מקום אין להקל כמו שפי' בפנים. וקשה דאם כן מים מגולים היה לנו לאסור מהאי טעמא דדבר שהיה במניין הוא והרי פשט היתר מים מגולים במקומות הללו לפי שאין נחשים מצוין בינינו אלא על כרחך צריך לומר כיון דאיסור גילוי הוא משום נחשים ובינינו אין מצוין אין לאסור מטעם שבמניין ואם כן גבינים נמי לישתרו במקום שמעמידים בפרחים, ונראה כמו שפירש רבינו תם בתשובה דאף על גב דאיסור גילוי אינו נוהג בינינו לגבי מים מכל מקום לגבי גבינה נוהג האיסור משום דאי שרינן גבינים במקומות הללו שאין נחשים אתי למישרי נמי הגבינים של גוים במקום שהנחשים מצויין, אע"ג דלגבי מים (מגולין) אין שייך בהם טעם לא גזרינן אטו שאר מקום שהנחשים מצויין היינו משום דלגבי מים מגולין אין שייך בהם טעם איסור כי אם משום נחשים וכיון דדבר ידוע הוא דלא שייך טעמא מים מגולים רק משום נחשים כי שרי להו למים מגולים במקום שאין נחשים מצויין לא אתי להתיר בכך במקום שהנחשים מצויין אבל גבי גבינים דשייך בהו טעמא טובא לאסור בלא טעם גילוי כגון טעמא דעור קיבה וטעמים אחרים דנקט תלמודא אי שרינן גבינים במקום שאין נחשים מצויין אתי למשרי נמי במקום שהם מצויין, הלכך לפי אותו טעם דמפרש ריב"ל טעם דאיסור גבינים של גוים משום ניקור יש לאסור גבינים של גוים בכל מקום והלכה כר' יהושע בן לוי כמו שפר"ת (שם), ומיהו חמאה שקורין פוטר"א נוהגין היתר בכמה מקומות, ויש ליתן טעם בדבר אף על פי שהגבינים אסורים משום גילוי כדפרישית משום דסתם גבינים יש בהן גומות בפנים ואי איפשר לאותן גומות בלא ציחצוחי חלב כדאמר ר' ירמיה אליבא דר' יהושע בן לוי לפירוש רבינו תם וחמאה אין בה גומות כלל הלכך אין בו משום גילוי ואין בו שום איסור, וחמאה שעושין מן המיג"א צ"ע, ואינו אוסר חמאה מפני שהגוים מניחים אותה בשק דאם כן יאסור נמי פת אלא הוא בטל בס'. כתב בתשובת רבינו נתן משפיר"א ז"ל, עד עכשיו היו נוהגים בו בחמאה היתר אבל משהתחיל להביא מחמאות מגיש החלב ומזייפין אותה אנו מנדין כל מי שאוכל אותה וישר כוחן של אותם שאינם אוכלין, ומכל מקום הואיל ונפק מפומהון דרבותינו ר"ת ור"ח להתיר לא נחמיר כולי האי לאסור הכלים שנתבטלו בהם למי שאינו אוכל אותה, ומנהג בכל ארץ אשכנז שלא לאכול לבד מעירות העומדות על גבול צרפת, לשון תשב"ץ (סי' שנ"ג). ועל הקרימ"א נראה להר"ם מלונדר"ש איסור גמור שאין רגילות לקחת קריימ"א מחלב שחלבו לגבן כי יכחיש הגבינה וכיון שחלבו לאכילה יש לחוש לתערובת חלב טמא, עכ"ל הר"ם מלונדר"ש. ב)0בירושלמי (ע"ז פרק אין מעמידין) קאמר גבינה שגבן גוי שלא במעמד ישראל אסור, ובתו' דע"ז (דף ל"ה) נמי איתא הכי, וצריך שיעסוק הישראל קצת בעמידת הגבינה דומיא דפת ואם לא עסק הישראל בעמידת הגבינה כלל ואף על פי שהעמידה הגוי בפני [ישראל] בקיבתו של ישראל אסורה והיינו דמסיק התם פת שאפאה ישראל אף על פי שהגוי לשה וגבינה שהעמידה ישראל אף על פי שהגוי עבדה מותרת אלמא דבעינן שיתעסק ישראל בעמידה, עכ"ל. שאלו לו לר' על גבינים הרבה שעשו בבית הגויים והניחום שם ד' ימים או ה' להתייבש והיו חתומים בחותם דפוס של עץ ושכחו הדפוס בבית הגוי והיו יראים שמא זיף הגוי וחתם כמו כן אחרים באותו דפוס, והשיב כי מאחר שאיסור גבינות הגוי משום גילוי כר' יהושע בן לוי שדבריו עיקר ואין אנו נזהרין עתה בגילוי יש להתיר הגבינות כי התורה חסה על ממונם של ישראל ויש לומר שהגוי ירא לזייף ובהרבה עיניינים יחוש הגוי כיון שהיהודי רגיל לעשות חותמו במקום המיוחד שיש לו בחותמו טביעת עין או סימן, וגם כשנותנין עורות לעבד להם לשם כתבי הקודש מסמנין בנקבים במרצע כעין אותיות ואף על פי כן אין חוששין לזייוף. ועוד השיב שראה ר"ת שהקפיד על אחד שהיו רחלותיו אצל גוי והיה שולח שם בכל בוקר בתו לראות ולא היתה מספקת לבא לשם עד שחלבו רובו או כולו, עכ"ל ס"ג (סי' קל"ב) (עי' מרדכי ע"ז סי' תתכ"ט).
